217 שנה אחרי שנשלח, המכתב המוצפן לגנרל של נפוליאון סוף סוף נקרא

במשך עשרות שנים היה אפשר לראות את המכתב, אבל לא לקרוא אותו. שורת הפתיחה פנתה לגנרל אוגוסט דה מרמון, אחד ממפקדיו של נפוליאון. אחריה הופיעו 24 שורות של מספרים, אותיות וסימנים בכתב יד. המפתח המלא להצפנה לא שרד, והעותק הזמין לחוקרים היה סריקה דלה של צילום שפורסם בכתב עת צרפתי ב-1969.

כעת מציג קרטר צ'רץ' פענוח של המכתב, שנכתב ככל הנראה בסוף מרץ 1809, בעזרת GPT-6 Astra. צ'רץ' הוא מהנדס בינה מלאכותית בחברת אבטחת המידע SentinelOne. לפני כן עסק יותר מעשור בתפעול מערכי אבטחה ובתגובה לאירועי סייבר. הוא אינו חוקר צפנים במקצועו, ולדבריו זו הפעם הראשונה שניסה לפענח צופן. לדבריו, נדרשו כשש שעות של זמן ריצה של המודל, נוסף על כמה ערבים של עבודה ובדיקה מצדו. התוצאה אינה רק הדגמה טכנית: המכתב מאפשר לקרוא מה נאמר למפקד שהיה מנותק יחסית משאר הכוחות הצרפתיים, זמן קצר לפני פתיחת המלחמה עם אוסטריה.

המכשול הראשון היה כתב היד

המכתב לא חיכה כקובץ טקסט שאפשר להזין לתוכנת פענוח. הוא נשמר בתמונה בגודל 1,202 על 1,836 פיקסלים, שבה כל סימן תופס בממוצע כ-19 פיקסלים בלבד. לפני שאפשר לנסות לפצח את הצופן, צריך להחליט היכן סימן אחד נגמר והבא מתחיל, ואם שני סימנים שנראים מעט שונים הם למעשה אותה אות שנכתבה ביד לא יציבה.

לפי צ'רץ', Astra חילק את הדף לשורות, תמלל תחילה כ-1,320 יחידות וסימן 175 צורות אפשריות. לאחר בדיקות מול הסריקה, הרשימה הצטמצמה לכ-1,300 יחידות ול-155 סימנים שונים. זהו שלב מהותי: טעות בזיהוי כמה סימנים חוזרים עלולה להפיל גם שיטת פענוח טובה.

איך פותחים צופן בן יותר ממאתיים שנה?

נקודת ההתחלה לא הייתה אפס. היסטוריון הצפנים דניאל טאנט פרסם בעבר טבלה חלקית ובה ערכים של 33 סימנים. הם הסבירו 435 מתוך 1,300 היחידות במכתב, בערך שליש ממנו. את השאר היה צריך להסיק מתוך הטקסט עצמו.

השיטה שבה הוצפן המכתב נתנה לעיתים כמה סימנים חלופיים לאותה אות. לכן אי אפשר פשוט לספור סימנים ולנחש שהנפוץ ביותר מייצג את האות הנפוצה ביותר בצרפתית. צ'רץ' מתאר כיצד נבנה כלי שבדק התאמות אפשריות מול דפוסי אותיות בצרפתית, זיהה סימנים שמייצגים מילים שלמות, וחזר שוב ושוב לתמונה כדי לוודא שהפתרון מתאים לכתב היד. בדיקה נוספת הריצה את הפענוח בלי טקסטים מתקופת נפוליאון, והגיעה לאותה קריאה.

הפענוח המוצע כולל גם חמישה סימנים שהקריאה המדויקת שלהם עדיין פתוחה לפרשנות. לפי צ'רץ', החלופות הללו משנות ניסוחים נקודתיים אך לא את משמעות המכתב. חוקר הצפנים סאטושי טומוקיו בחן את הפתרון, ואתר Cryptiana שלו מסווג כעת את המכתב כפוענח.

מה כתוב במכתב?

ב-16 במרץ 1809 הורה נפוליאון לבנו החורג אז'ן דה בוארנה לשלוח למרמון מכתב מוצפן שיפרט היכן נמצאים הצבאות הצרפתיים ובעלי בריתם. המכתב שפוענח כולל רשימה שתואמת את אותה הוראה: כוחות בוואריים באזור מינכן ופסאו, פולניים ליד נהר הוויסלה, וכוחות צרפתיים במקומות נוספים. הוא מוסיף גם מידע על היערכות האוסטרים ועל האופן שבו העריכו בצד הצרפתי את תוכניתם.

כך מתקבלת תמונה של מה שנאמר למרמון ערב המלחמה, ולא רק של מה שנפוליאון הורה לשלוח. עם זאת, אין לראות בכל פרט במכתב עובדה היסטורית מוכחת: חלק מהתיאורים שיקפו הערכות ואינטרסים של הכותבים. צ'רץ' אף מציין שהאמירה על התקדמות הרוסים נגד אוסטריה הייתה בעיקר מסר שנפוליאון רצה להפיץ.

המקרה הזה מדגים יכולת שימושית של AI במחקר: לחבר בין קריאת מקור חזותי פגום, חיפוש חומר שכבר פורסם, חישוב ובדיקת הקשר היסטורי. הוא גם מראה מה נדרש כדי שאפשר יהיה לסמוך על התוצאה: מפתח פענוח גלוי, הצלבה עם מסמכים אחרים, הצגת אי-ודאות ועבודה אנושית שאינה נעלמת מאחורי הכותרת.